טוב, בואו נודה כאן ועכשיו שכשזה מגיע לאוכל אני ממש פסיכית. אוקיי. יופי. אפשר לעבור הלאה.

זו תמונה של פסטרמה שהכנתי אני בעצמי!
שתבינו, כשהתחתנתי הידע הקולינרי שלי לא היה קיים עדיין, ותזונה בריאה העסיקה פריקים הזויים שלא היה להם משהו יותר טוב להתעסק איתו בחיים. בשנה האחרונה לרווקותי חייתי על תזונה מאוזנת של פתיתים (פחמימות) מבושלים עם נקניקיות (חלבונים) ברוטב צ'ילי (ירק), נובלס וקפה על כל צורותיו.
מאז זרמו הרבה מים בנהר...
היום אני בטוחה שאני יכולה להכין הכל מאפס. ואני מנסה! חלק יוצא טוב, חלק לא לגמרי אכיל אבל את הרב אפשר למחזר בפשטידה או מרק.
תמיד אהבתי פסטרמות ונקניקים. קבנוס היה פק"ל כשהיינו יוצאים לטיולים. הו הקבנוס...
אבל נפרדנו מכל המרעין בישין הללו וכבר הרבה זמן לא נהננו מסנדוויץ' פסטרמה עם חמוצים ועגבניות...
עד ש - גיליתי שאפשר פשוט להכין פסטרמה בבית! וזה באמת מאד פשוט!
בעזרת סרטון מוצלח ביוטיוב (מה הייתי עושה בלי יוטיוב?) הכנתי לנו אחלה פסטרמה לארוחת צהרים.
כנסו לקישור, תעשו לייק לסימה ותלקקו את האצבעות!
הפינה "חמות במטבח" עם סימה ביטון

מחשבות על חינוך ביתי

אתם מכירים את זה שכשאתם עומדים במטבח ליד הר של כלים ומתחילים לשפשף ולשטוף... הידיים עובדות באופן עצמאי והמחשבה מתחילה לשוטט ולעוף גבוה גבוה רחוק רחוק... ופתאם המילים זורמות להן והמחשבות ברורות וצלולות ואני נואמת נאומים (במחשבה כמובן, לא בקול! אני עדיין בשליטה) ומחברת חיבורים מתפלספים על מהות החיים וצעידה בדרך וכל הדברים היפים שהייתי רוצה לכתוב כאן. אלא, שהשעה שבה אני יושבת לכתוב מגיע מאוחר ביום, והמחשבות בכלל לא עפות אלא צונחות.. מקרטעות... ושוקעות... המילים לא זורמות, אני בקושי מצליחה לאיית... ונפש המשורר שלי פרחה כלא היתה. אני בוהה במסך בעיניים אטומות, כותבת כמה מילים... מוחקת... והולכת לישון.
אבל היום היתה לי הבנה שאני רוצה לחלוק כאן.
נתחיל בהקדמה קצרה: משפחתנו בחרה בחינוך ביתי. זו השנה השניה בדרך זו. השנה התחילה עם הרבה ספקות ושאלות על הדרך בה בחרנו ללכת, האם זה הדבר הכי טוב לכולנו - כמשפחה? האם באמת אוכל לספק לילדי את כל שהם צריכים בשביל לגדול שמחים ובריאים בנפשם? אני הולכת ומשוטטות ביער העבות של החינוך הביתי הפתוח והבלתי ממוסד. מעלה לדיון אסכולות שונות בודקת התאמה לביתנו וחוקרת באופן די שטחי (אני מודה) תועלתה של שיטה זו או אחרת.
בחינוך ביתי יש שתי אסכולות מרכזיות/קיצוניות כשממש מתעקשים על הגדרות. homeschooling זה יעני בית ספר בבית - באסכולה זו ההורים הם המורים, מכינים חומרי לימוד, ויש תכנית לימודים. unschooling זה ההיפך. זה מסע של השתחררות מכבלי הלמידה הממוסדת, למידה מתוך עניין אישי, אסוציאטיבי, מתוך החיים.
היום גיליתי משהו שידעתי אותו בידיעה אבל לא ממש נפל האסימון. הבנתי שאנסקולינג זה לא לילדים, כי הם לא בבית ספר אז לא צריך להעביר אותם תהליך היפוך-מוסדי (מושג שהמצאתי הרגע). מי שצריך להשתחרר מתפיסת הלמידה הממוסדת זה אני! אנו ההורים, אלו שעברו במסלול החינוך המוסדי.
ולמה זה חשוב? כי אני מוצאת את עצמי מודאגת ותוהה אם הם נחשפו היום לדי תכנים וגירויים מגוונים שיפעילו את גופם שכלם ומכלול כשרונותיהם. הייתי רוצה שבכל יום יהיה גם יוגה, גם ציור, גם טיול, גם התקדמות בקריאה וחשבון גם וגם וגם... ואני מתוסכלת מכמה מעט אנחנו מספיקים כל יום...
וכך מצאתי את עצמי היום במטבח שוטפת כלים, מאזינה לקולות הבית ברקע... ופתאם אני קולטת שרשימת ההספקים שאני שואפת אליה היא שככה אני תופסת חינוך! מערכת שעות של 5-6 נושאים ביום עם קפיצות קצובות מנושא לנושא. אני צריכה לעבור בעצמי אנסקולינג... ובקולות הבית ברקע אני שומעת ילדים, אחים, משחקים אחד עם השני או לבד ועסוקים מאד בדברים שחשובים להם ומעניינים אותם. יאמרו המקטרגים "נחמד שהם משחקים יפה ביחד אבל איך את יודעת שהם לומדים??" התשובה היא שאני לא יודעת. ואני לא צריכה לדעת. למידה היא לא סך הידע האינלקטואלי שאפשר לכמת. דווקא הידע האקדמי הוא זה שניתן להשלים בקלות. את הידע הנפשי (בטחון עצמי, קבלת החלטות, לקיחת אחריות, התמודדות עם תסכול וכו') שמרכיב את אישיותו של הילד וישפיע על מהלך חייו כבוגר, מאד קשה להשלים.
הלמידה היא עולם שלם שאני כל הזמן מגלה ממנו עוד ועוד. כשהילד הגדול יושב מרותק לספר במשך שעות, והילד הקטן רואה את זה ולומדממנו, הולך ולוקח לו ספר ויושב מרותק שעות...








 

למה שני מקלות וחוט?
כי כמעט כל דבר בעולם, גם אם בתצורתו הסופית נראה מורכב מאד, הוא בעצם מאד פשוט. קחו לדוגמא סוודר, הפריט לבוש הכי ותיק אולי ואחד מהשימושיים ביותר בטוח - נוצר באמצעות שני מקלות וחוט! זה כל הסיפור!
טוב, ברור שזה טיפה יותר מורכב מזה, אבל באמת רוב הלבוש, מזון, חפצים, תמרוקים וכו' וכו' הכי בסיסיים ויומיומיים שלנו, הם דברים שאפשר להכין אותם לבד ובבית ועם חומרים בסיסיים ופשוטים למדי.
אז בעצם שני מקלות וחוט זה תפיסת עולם וגם דרך חיים. אני אוהבת ליצור דברים בעצמי. בפשטות ובטבעיות .